לוגו הוראה

הברכה לפטנג'לי

כדי לטהר את התודעה פטנג'לי נתן לנו את מדע היוגה.
כדי לטהר את המילים והדיבור הוא נתן לנו דקדוק,
כך שהשימוש במילים ואופן הדיבור יהיו ברורים, מובחנים וטהורים.
כדי להסיר את הטומאות מהגוף, הוא נתן לנו את מדע הרפואה.
נתקרב למי שנתן לנו את כל זה.

נרכין את הראש בידים צמודות בפני פטנג'לי.
מהידיים ועד הראש צורתו כבן אנוש,
בידו האחת הוא מחזיק קונכיה ודיסק,
לראשו יש כתר של אלפי נחשי קוברה לבנים,
נשתחווה בפני פטנג'לי.

yogena cittasya padena vācām
malaṁ śarīrasya ca vaidyakena
yopākarottaṁ pravaraṁ munīnāṁ
patanjaliṁ prānjalirānato'smi


ābāhu puruȿākāraṁ
śaṅkha cakrāsi dhārinam
sahasra śirasaṁ śvetam
praṇamāmi patanjalim

למה פותחים שיעורי איינגאר יוגה בברכה לפטנג'לי?

בשיעורי איינגאר יוגה מקובל לפתוח את התרגול בשירה קצרה המכונה הברכה לפטנג'לי. עבור מי שנכנס לשיעור בפעם הראשונה, זה עשוי להיראות חריג: לפני תנועה, לפני עבודה גופנית, יש רגע של ישיבה ושירה משותפת בטקסט עתיק. בפועל, מדובר בפעולה תפקודית שמטרתה להכין את המתרגל לתהליך הלמידה.

הברכה משמשת כנקודת מעבר ברורה בין היומיום לבין זמן התרגול. היא עוזרת לעצור את רצף העיסוקים, למקד קשב, ולסמן שהתהליך שעומד להתחיל דורש תשומת לב ולמידה ולא ביצוע אוטומטי. גיטה איינגאר, בתו של ב.ק.ס. איינגאר, הסבירה שהשירה יוצרת תנאי בסיסי ללמידה: ענווה. כל עוד אדם מגיע לתרגול מתוך תחושה שהוא כבר יודע, האפשרות ללמידה אמיתית מצטמצמת. ההתייחסות לפטנג'לי ממקמת את המתרגל בתוך מסורת רחבה ממנו ומעודדת גישה של למידה.

פטנג'לי אינו אל ואינו דמות פולחנית. במסורת היוגה הוא נחשב לחכם שערך וכינס ידע שהיה מועבר בעל פה לכדי טקסט שיטתי ותמציתי: היוגה סוטרות. תרומתו נתפסת כמהותית משום שהיא מאפשרת לימוד מסודר של היוגה כתהליך תודעתי ולא כאוסף תרגילים. במסורת ההודית מייחסים לו תרומה בשלושה תחומים: יוגה כעבודה על התודעה, דקדוק עבור בהירות הדיבור, ורפואה איורוודית כעיסוק בבריאות הגוף. שלושת התחומים הללו מתארים תפיסה אינטגרטיבית של אדם שלם.

הדימוי המסורתי של פטנג'לי כחצי אדם וחצי נחש נועד לבטא יציבות, רציפות והעברה של ידע לאורך זמן. אין מדובר בסמל דתי במובן המערבי, אלא בדימוי תרבותי שממחיש את תפקידו כמחזיק מסורת. ב.ק.ס. איינגאר ראה בפטנג'לי מקור השראה עקרוני לתרגול, לא כאובייקט של אמונה אלא כעוגן רעיוני ומתודי.

הטקסט המושר בתחילת השיעור נלקח מפרשנות עתיקה ליוגה סוטרות. הבחירה בו נבעה מהיותו תמציתי וממוקד בתרומה המעשית של פטנג'לי לאנושות. כשקהל המתרגלים החל להודות לב.ק.ס. איינגאר באופן אישי על התורה שהעביר, הוא החל לענות באופן קבוע: אל תודו לי – תודו לפטנג'לי. לבסוף בחר בברכה זו כפתיחה לכל תרגול, והיא הפכה לחלק קבוע מהשיעורים. גם כיום נהוג להסביר את משמעותה לתלמידים חדשים.

אין חובה לשיר את הברכה. אין דרישה להסכמה רעיונית או אמונית. עם זאת, לשירה יש השפעה ברורה: היא מאחדת את הקבוצה, מאטה את הקצב, ומכוונת את הקשב. עצם ההשתתפות בשירה דורשת נוכחות ומיקוד ומסייעת ליצירת תנאים ללמידה.

הבחירה לשיר בסנסקריט בלי לתרגם את הברכה לא רק שומרת על המסורת. הצליל עצמו משפיע על מערכת העצבים, גם ללא הבנה מילולית. השפה יוצרת אחידות בין מתרגלים ממקומות שונים בעולם, והמאמץ להגות מילים שאינן יומיומיות מחייב ריכוז שמסייע בהפניית הקשב פנימה.

עבור מתרגל חדש, הברכה אינה הסבר ליוגה ואינה תנאי להשתתפות. היא כלי שמכין את הקרקע לתרגול. תפקידה ליצור מצב תודעתי שמאפשר למידה, דיוק והקשבה. במובן זה, היא חלק אינטגרלי מהשיטה ולא תוספת טקסית.

+ עוד על היוגה סוטרה של פטנג'לי.