בשיטת איינגאר יוגה אין "מדריכים", אלא רק מורים.
מתן הוראות הוא תהליך חד-כיווני של תקשורת, אך הוראה אמיתית היא תהליך דו-כיווני: המורה "קורא" את התלמידים, ואז מנחה, מדריך ומכוון בהתאם.

לקול יש תפקיד מכריע באמנות ההוראה, והוא חשוב לא פחות מהמילים עצמן. להלן עיקרי ההנחיות שגיטה ג'י נתנה למורים לגבי חשיבות הקול במהלך ההוראה:

חשיבות הקול ושפת ההוראה:

• הקול שלך צריך להישמע על ידי כל התלמידים.

• עליך לאמן ולפתח את קולך – הקול צריך להיות ברור.

• עליך לווסת את קולך כדי להדגיש נקודות חשובות.

• לקול יש כוח לרכז ולהמריץ את התלמידים, כמו גם להרגיע ולרכך אותם – לכן יש להתאים את טון הקול בהתאם לצורך.

• הקול שלך צריך להיות סמכותי, לא כאילו אתה מדבר לעצמך או לקבוצה קטנה. אם אתה מדגים תנוחה כאשר הגב מופנה לתלמידים, יש להגביר את עוצמת הקול.

• אל תוריד את קולך באופן לא מודע בסיום תנוחה. גם כשאתה מנחה את הדרך לצאת מהתנוחה, הקול צריך להישאר דרוך ובהיר.

• הגברת הקול אינה משמעה לדבר מהר. יש לדבר בקצב איטי, אך לא ברכות יתרה.

• השתמש במילים ובטון הקול באופן מכוון ומודע.

• אל תכביד על ההוראה בהרבה מילים מיותרות.

• בעת הוראה, קולך, שפת הגוף שלך, האופן שבו אתה מסביר – כל אלה חשובים. שפת ההוראה אינה שפה ספרותית עשירה.

• שפת ההוראה צריכה להיות פשוטה, ישירה וברורה, כזו שמעבירה את המסר מיידית.