מאמרים
חוכמת הקוביה
ציוד ותמיכות בשיטת איינגאר יוגה כטכנולוגיה של תרגול
מי שמביט מבחוץ על שיעור איינגאר יוגה עשוי לחשוב שהציוד הוא "קיצור דרך" למי שלא גמיש, או מעין קביים שמחליפים יכולת. עזרים (Props) הם טכנולוגיה עבור פיתוח המודעות. הם נועדו להרחיב אפשרות, להבהיר ולהעמיק תחושות, ולהפוך תרגול שלא תמיד נגיש באופן טבעי לתרגול אפשרי, בטוח ומדויק.
בשיעורי מתחילים, דווקא לא משתמשים בעזרים בכלל. ההיגיון הוא הפוך ממה שמקובל לחשוב. בשלב הראשון לומדים לתרגל את האסאנות באופן עצמאי, מפתחים תחושת כיוון ברורה של הגוף בחלל, ומתרגלים בתנועה שמומרת בהמשך לפעולה בתוך תנוחה. רק אחרי שהתלמיד מכיר את המפה הבסיסית של התנוחות, מתחילים להכניס עזרים בצורה חכמה וממוקדת. כלומר העזר אינו "תחליף ללמידה", אלא שכבה נוספת של הבנה.
אז מה הם העזרים בשיטת איינגאר יוגה? איך התפתחו? למה משתמשים בהם? ומה המשמעות הפילוסופית של תרגול כזה? ואיך זה מרגיש?
מהו "עזר" בשיטת איינגאר, ומאיפה זה מגיע
באיינגאר יוגה "עזר" הוא כל חפץ המסייע למתיחה, לחיזוק, להרפיה או לשיפור היישורת של הגוף. הוא פועל כמדריך ללמידה עצמית. במובן הזה, העזר איננו "תוספת" לתנוחה אלא אמצעי המאפשר לתלמיד לבצע אסאנה ביתר בהירות, עם פחות טעויות, ובאופן בטיחותי.
ב.ק.ס. איינגאר ניסח את העיקרון באופן חד: "הגוף הוא העזר הראשון שלי. הגוף הוא עזר לנשמה". משפט זה חשוב כי הוא משנה את הפרספקטיבה: העזר החיצוני אינו עיקר. הוא "אריג חיצוני" שמצביע אל מהות האסאנה. הוא הארכה של היגיון שכבר קיים בגוף.
לא המצאה יש מאין, אלא מהפכה שיטתית. ב.ק.ס. איינגאר עצמו לא הציג את העזרים כהמצאה מוחלטת, והזכיר שיוגים קדומים השתמשו בענפי עצים ובאבנים. החידוש הגדול שלו היה ניסוח השיטה וגם ההיגיון ההנדסית: אלתורים הפכו לשפה מסודרת של פתרון בעיות אנטומיות, פחדים וחסמים.
התפתחות הרעיון התחילה מהתרגול האישי שלו: בשנותיו המוקדמות השתמש באבני מרצפת, לבני בית, וחפצים כבדים כדי לשפר את התרגול ולהשתלט על אסאנות. בהמשך הוא הבחין בחפצים יומיומיים, חגורות מזוודות בצרפת או מכבש כבישים למשל, והתאים אותם לכלים יוגיים עבור תלמידיו. כך נולדו עזרים שנועדו לפתור בעיות ספציפיות, החל מ"צ’ומבאל" לטובת איזון עצמות האגן ועד "סוס" שנולד מהשראות בלתי צפויות.
מה תפקידם של העזרים, אם לא "להקל"?
הטעות הנפוצה היא לחשוב שעזר נועד להוריד קושי. פעמים רבות התוצאה הפוכה: העזר מוריד רעש ומעלה דיוק, ולכן העבודה נעשית חדה יותר.
אפשר לתאר את תפקידי העזר בכמה שכבות:
יישורת ודיוק: מערכת משוב. העזר משמש נקודת ייחוס. הוא נותן משוב דרך מגע, לחץ, או מרחק. למשל, קוביה מתחת ליד בטריקונאסנה עשויה לאפשר פתיחה מלאה של בית החזה ולמנוע "קריסה" של עמוד השדרה. במילים אחרות: העזר לא נותן מנוחה, הוא נותן אינפורמציה.
יציבות ונוחות Sthirata-Sukhatā. שני מושגים מרכזיים ביוגה הם יציבות ונוחות. עזרים מאפשרים לשהות בתנוחה זמן ארוך יותר. השהייה עצמה חשובה בתרגול יוגה, משום שהיא מאפשרת להשפעות הפיזיולוגיות והאורגניות "לחדור" לעומק המערכת. זמן הוא לא פרט טכני אלא תנאי לתהליך.
ניהול אנרגטי. עזרים יכולים לסייע לאזן ולנהל את תנועת הפראנה באיזורים שונים בגוף. תמיכה בעמוד השדרה בשוואסאנה, למשל, עשויה "להרים" איכות מסוימת של אנרגיה מפושטת בגוף ולסייע נגד עייפות. כלומר, העזר אינו רק מכניקה. הוא גם ארגון של מערכת חיה.
הפעלת אינטליגנציה. אחד הרעיונות היפים והמאתגרים כאן הוא שעזרים אינם רק תומכים, אלא מעוררים אינטליגנציה גופנית. הם "מחיים" אזורים רדומים ויוצרים מרחב במקום שבו אין מרחב. רצועה או קוביה יכולים ללמד שריר כיוון פעולה נכון. במובן זה העזר הוא מורה.
למי זה מיועד, ומתי משתמשים בזה
יש שתי גישות שונות וחופפות:
- עזרים יכולים לאפשר נגישות למי שמתקשה או מוגבל
- עזרים יכולים להעמיק תרגול למתקדמים
מתחילים ונוקשים. לתלמיד נוקשה, כיסא באוטנאסנה עשוי להגן על הגב התחתון ועדיין לאפשר הארכת המסטרינגים. בתנוחות הפוכות, קיר יכול להסיר פחד מנפילה ולאפשר ללמוד יישור ושיווי משקל בלי חרדה. השימוש עזר לא מחליף בניה הדרגתית של אומץ פנימי. הוא מסיר איומים לא רלוונטיים כדי שהלמידה תתרחש.
מתרגלים מתקדמים. אצל מתקדם, העזרים אינם קביים, אלא כלי זיקוק. הם מאפשרים לבודד תנועה מסוימת, או להבחים במבט רענן במקום באופן בו הרגלים שולטים בנו. לדוגמה, תרגול עם סוס עשוי לעזור להבין פיתול בפאריוורטה טריקונאסנה. או כסא באורדווה דנוראסנה לא כדי להקל, אלא כדי לפרוש את ההקשתה ולפתוח את בית החזה מעבר למה שכוח השרירים מאפשר באותו רגע. העזר כאן הוא אתגר.
טיפול ושיקום. בתחום התרפויטי, העזרים הם כמעט "עמוד השדרה" של השיטה. הם מאפשרים תרגול בטוח למי שסובל מכאבי גב, בעיות לב, סקוליוזיס ועוד.
- לחולי לב: סידור תומך (כמו "מיטת חיצים" של לבנים תחת עמוד השדרה החזי) שמרחיב בית חזה בלי עומס
- לעקמת: קיר חבלים המאפשר מתיחה (טראקשן) והארכה של עמוד השדרה בסיוע כוח הכבידה
- להתמודדות עם כאב כרוני: תרגול עם חבלים ובולסטרים יכול להוביל בהדרגה משיתוק תפקודי לתנועה עצמאית.
מחזור חיים ובריאות נשים. העזרים מאפשרים התאמה למחזוריות: בזמן וסת, תנוחות אקטיביות הופכות משקמות ומרגיעות, למשל סופטה באדהה קונאסנה עם בולסטר, כדי לשמר אנרגיה ולא להפריע למערכת ההורמונלית.
העזרים המרכזיים ומה הם מאפשרים בפועל
כיסא
אולי העזר הרב-תכליתי ביותר. הוא יכול:
- לשפר יישורת (Alignment) בתנוחות עמידה
- לתמוך בכפיפות לאחור (כמו ויפריטה דנדאסנה) תוך הגנה על גב תחתון
- לאפשר תרגול של תנוחות הפוכות כמו סרוונגאסנה עם הפחתת עומס מהצוואר.
תרגול עם כיסא מאפשר פעולה והרפיה בו זמנית.
חבלים Yoga Kurunta
בהשראת מריונטות, החבלים מאפשרים תלייה והשהייה. מותחים את עמוד השדרה ומאפשרים להתהפך ללא משקל על הראש והצוואר, תוך הגברת ביטחון ומרחב פנימי.
קוביות
במקור לבנת בניין. הקוביות נותנות גובה ויציבות בעמידות, ויכולות למשל לתמוך בשכמות בעמידת ראש כדי להפחית עומס על הצוואר.
בולסטרים ושמיכות
בעיקר בתרגול בשכיבה ובישיבה. הם פותחים סרעפת ובית חזה ומשרים איכות של "פסיביות ערנית", מצב שבו המוח שקט אך התודעה ערה.
ספסל ויפריטה דנדאסנה, "הקשת"
עזר שנבנה כדי להתאים לקימור האנטומי של עמוד השדרה. הוא מאפשר כפיפות לאחור עמוקות, נתמכות, שמרחיבות חזה ומרגיעות תודעה.
תלות מול עצמאות: הפרדוקס של התמיכה
אחת הביקורות החיצוניות על עזרים היא שהם "מייצרים תלות". אך המטרה הפוכה: העזר נועד להקנות "תחושת כיוון". לאחר שהכיוון מוטבע באינטליגנציה של הגוף, ההמתרגלים המסוגלים נדרשים לבצע באופן עצמאי.
מעניין לחשוב על כך שגם הימנעות מעזרים יכולה להפוך לסוג של תלות, תלות ברעיון של "אני לא צריך כלום". השיטה מציעה דרך להגמיש את ההתנהלות הפנימית הזו, ולהכיר בכך שהגוף שלנו יצטרך תמיכה בגיל מבוגר. אפשר ללמוד את מיומנות התרגול כשיש מסוגלות, ועם הרבה סיבות טובות.
החוויה מבפנים: מן העור אל התודעה
העזר כשותף פעיל, לא כעצם דומם. פראשנט איינגאר מתאר עזרים ככלים שמגבירים את האינטליגנציה של הגוף. הם מחיים אזורים קהים ופותחים חלל במקומות סגורים. מבחינת החוויה, המגע עם עזר מייצר לולאת משוב:
התודעה מכוונת, התחושה מחזירה מידע, והתודעה מתקנת.
הבחנה בין כאב פציעה לכאב למידה. העזרים, דרך מגע יציב ומוגדר, מאפשרים להבחין בין כאב שהוא אות אזהרה לבין "כאב בריא" של הארכה ופירוק רקמה מצולקת. זו הבחנה שמבדילה בין תרגול בוגר לבין תרגול אימפולסיבי.
"פסיביות ערנית". רעיון ייחודי: אפשר להשקיט את המוח בלי לכבות את הערנות. למשל, חבישה סביב העיניים או תנאים סנסוריים מסוימים יכולים לייצר פרהטיאהרה, התכנסות חושים, שבה המוח שקט והנפש צופה. העזר כאן אינו תומך שריר. הוא תומך מצב תודעה.
זמן ורצף: למה העזר משנה לא רק תנוחה, אלא תרגול שלם
ה"קסם" של השיטה, הוא לא רק באיזה אביזר משתמשים, אלא:
- כמה זמן נשארים
- ובאיזה סדר בונים רצף
עזרים מאפשרים שהייה ארוכה, למשל 5 עד 10 דקות בויפריטה דנדאסנה או בסרוונגאסנה על כיסא. בזמן כזה התרגול עובר ממאמץ שרירי להשפעה פיזיולוגית ומנטלית עמוקה יותר. ברצפים, אפשר לעבור מתנוחות עמידה שמעוררות את הגוף, לתנוחות הפוכות שמייצבות רגשית, ולתנוחות משקמות שמייצרות הרפיה עמוקה. העזרים הם הגשר שמאפשר את המעבר החלק הזה.
ממאבק למצב של יוגה
בשיטת איינגאר יוגה, עזר אינו חתיכת עץ או ספוג. הוא כלי שמאיר פינות חשוכות בגוף ומאפשר לאינטליגנציה, ליציבות ולנינוחות להופיע בו. הוא יכול להיות קוביה שמקרבת את הרצפה אל מתרגל מתחיל, קיר חבלים שמאריך את עמוד שדרה עבור מתרגלת עם עקמת, תחבושת שמרגיעה מוח רועש, או ספסל שמאפשר למתרגל מתקדם לשהות בהקשתה ולעבור מפעולה למדיטציה.
במובן העמוק, תבונת העזר היא תבונת המעבר: מ"לעשות" אל "להיות". ממאבק אל יציבות. ממגבלה פיזית אל הסרת חסמים. בעזרת מערכת העזרים הזאת, השיטה מציעה פרשנות מקבלת וכוללת ליוגה: הדרך אינה פתוחה רק לחזקים ולגמישים, אלא לכל מי שמוכן ללמוד, להרגיש, ולדייק.
